המעיין -מקום למנוחה

שני דברים שעולים מתוך זה הם לסמוך (to trust) ולהסמך (to lean). 

יד ימין מוכנה לסמוך על יד שמאל. כשיד שמאל נעה, תנועה עם כוונת חיבור, 

יד ימין נענית לתנועה. סומכת על התנועה -  כלומר, נענית לתנועה. 

לא עוצרת. לא שואלת שאלות. 

סומכת מוכנה לוותר על השליטה - מוכנה להשען על היד השניה ומרפה לתוכה. 

ומתוך זה - נסמכת. נשענת. מרפה ומתמסרת. 

​

וזה יותר ויותר מתחבר אל הגוף האישי, הבודד והגוף הגלובלי. 

האיברים שמוכנים לסמוך אחד על השני. 

אדם על אדם. 

אדם על שמש. 

אדם על מים. 

אדם על עץ וכו'. 

כמובן שבלי קשר דווקא לאדם. 

​

וגם האיברים שמוכנים להיסמך אחד על השני. 

היד אינה רגל. 

היד אינה עין וגם לא פה. 

מה שהיד יודעת לעשות, העין לא יודעת. 

מה שהפה יודע לעשות, הגב לא יודע. 

לכל אחד התפקיד שלו, שהוא יודע לעשות, ואת זה נועד לעשות. 

אין צורך שהיד תדע לעשות הכל. 

אין צורך שהעין תדע לשיר.

וכך גם אנחנו. איברים בגוף גלובלי. 

לכל אחד התפקיד שלו. 

לכל אחד היכולות שלו. 

אנחנו יכולים לסמוך אחד על השני, וגם להשען אחד על השני. 

אנחנו יכולים לעשות את תפקידנו ולא להצטיין בהכל. 

וזה בסדר. 

נוכל להשען על מי שזהו כן תפקידו כשנצטרך. 

נוכל לסמוך על אחר וללכת בעקבותיו, להענות לתנועתו. 

נוכל להוביל תנועה ולראות מה מחובר אליה. מה הולך איתנו. מה נע בעקבותינו. 

חיבור.